משפט עליי
ענת לידור מאיר, בזוגיות עם רוני ואימא ליובל, אלון, נגה ושחר. מנהלת האגף לקידום הגיל הרך במינהל החינוך בעיריית תל אביב יפו.
בוגרת אדוות ג’. אשת משפחה, חינוך, ניהול ואנשים. משתדלת לעשות טוב.

מה אני עושה בתפקיד שלי בימי שגרה?
מנהלת אגף עם שתי מחלקות השונות במהותן ובו זמנית מאוד דומות.
האחת, לידה-3, מחלקה שהקמתי עם נשים מצוינות לפני ארבע שנים, מלווה מאות מסגרות חינוך טיפול בעיר, מעונות וגנים פרטיים שאינם באחריות עירונית אך נהנות ממדיניות עירונית של השקעת משאבים, תמיכה, ליווי, הקצאת נכסים ובניית קהילת מנהלים.ות ומטפלים.ות שהיא בית.
השניה, גני הילדים, גילאי 3-6, מחלקה של קרוב ל-600 גנים באחריות עירונית מלאה, 1650 תומכות חינוך, 900 גננות (של משה”ח) ו-16 אלף ילדים, ילדות ומשפחות שבאים.ות בשערינו מידי יום.
התפקיד המרכזי שלי בימי שגרה הוא לדאוג שהילדים הרכים הללו, הנמצאים בשלב ההתפתחותי הכי חשוב והכי משפיע בחייהם, יקבלו את החינוך-טיפול הכי טוב שיכול להיות ושהצוותים שלהם יחושו ערך, משמעות, התפתחות ושייכות בכל יום בו פוגשים אותם, אותנו.

האתגר / הקושי הכי גדול שלי כרגע
במשך השנים למדתי שיש מנהלים שכוחם נובע מחזון, מנהיגות, השראה, ויש כאלה שכוחם נובע דווקא מהשליטה והניהול של הפרטים הקטנים. בימים אלה שני הנתיבים הללו מאוד חיוניים. מחד, שמירת חוסן, החזקה ותחושת שייכות של צוותים שפרוסים במאות יחידות קצה ברחבי העיר, באמצעות מנהיגות, השראה ועבודה מערכתית רחבה ובו זמנית באמצעות ליווי פרטני, אישי ואנושי של כל אחד ואחת מהם.ן על סיפוריהם האישיים. קביעת מדיניות להתנהלות בחירום וקבלת החלטות רחבות השפעה, ובו זמנית תפעול של אלפי משימות קטנות שנוצרו כתוצאה ממצב החירום.

משהו שעבד / עובד לי טוב בימים אלו
אתגר עצום שהצלחנו להתמודד איתו היה לאפשר חזרה מלאה לשיגרה של מערכת הגיל הרך שלנו בתנאי הביטחון והמיגון המקסימליים.
125 גנים עירוניים מתוך 570 הם מיבנים ללא מיגון ובפרויקט משותף למינהלים ואגפים רבים בעירייה הצלחנו להעביר את כולם למיבני חינוך חלופיים, תרבות, קהילה ואקדמיה ברחבי העיר, ואנחנו בעיצומו של תהליך למציאת חלופות ממוגנות גם למאות מסגרות לידה-3 בעיר. גני הילדים עובדים באופן מלא כבר מעל שבוע ואני מקווה שבקרוב נשלים את המשימה גם עם הפעוטות.
לאחר שסיימנו עם הממ”דים הפיזיים, עברנו לממ”דים הרגשיים והקמנו את פרויקט חמ”ל (חזרה מלאה לשגרה) של תקווה. הצפת הצוותים וההורים בעיר בסיפורים ותמונות של העשייה הנפלאה בגנים, הצפה בטוב, באחדות ובתקווה.

מה נותן לי כוחות?
שלושה דברים: התרבות הארגונית, הרוח והשותפות במינהל החינוך.
הצוות המופלא שלי, הביקורים בגנים, השמחה המתפרצת של הילדים והוקרת התודה של הצוותים על המקום הבטוח ועל השגרה ששומרת על הנפש ומאפשרת לחזור לנשום.

משהו שאשמח להעזר ברשת
פלטפורמות לניהול נתונים במערכת עמוסת פרטים.