קצת עליי
נגה גיל בשיא, בוגרת עמיתים ו’ של מעוז, גרה במעלה גלבוע ויש לי חמישה ילדים, מתוכם ארבעה במילואים ברגע זה.
בימים אלו נקראתי להקים ולנהל מרחב חינוכי במכללת כנרת לנוער מפונה מהצפון המתגוררים כעת בסובב כנרת ובטבריה. מרחב שנותן מענה לרשויות שהתפנו (גליל עליון, קרית שמונה, מרום הגליל ומבואות חרמון) בתוך הרשויות הקולטות (עמק הירדן, גולן וטבריה) יחד עם מכללה אקדמית ובהובלת משרד החינוך. ביחד עם צוות ענק אנחנו מחברים בין כל הגופים האלה ובונים מקום שהוא קצת בית והרבה אי של שפיות.
במקביל אני מובילה את צוות צח”י בקיבוץ שלי שעל קו התפר, ורק זה הרבה שעות עבודה ביממה!

מה אני עושה בתפקיד שלי בימי שגרה?
עד לאחרונה ניהלתי תכנית מנהיגות לבכירים במרכז מנדל למנהיגות בצפון. עד ה-6.10 גם התמודדתי לבחירות לראשות מועצת עמק המעיינות.

מה נותן לי כוחות בימים אלו?
ההכרות והניסיון המקצועי שלי גם נבכי השלטון המקומי וגם עם מערכות החינוך. וכמובן, שימוש בכל ארגז הכלים שאספתי במהלך החיים: קשרים וחיבורים להמון גופים ואנשים, גמישות עד הקצה, יצירתיות, נשימה עמוקה ועוד אחת. וכל הזמן לייצר אמון כשרבים כל כך איבדו אותו.
הידיעה שזה תלוי בנו, גודל השעה והידיעה שכל אחת ואחת מסביבי עושים את המיטב, וזה ממש בסדר להיות עכשיו Good enough ולא The best.

האתגר או הקושי הכי גדול שלי כרגע
האתגר המקיף שלנו במרחב חינוכי כנרת (850 תלמידים, כ-130 אנשי צוות) הוא יצירת יציבות ושייכות בכל התחומים – אישית, חינוכית, קהילתית למי ש(כרגע) חי ללא בית. האתגר הזה הוא גם לתלמידים והוריהם, אבל לא פחות מכך – לצוות.
ניסיתי למפות מהם ארבעת האתגרים הגדולים של החודשיים האחרונים. יכול להיות שחלקם נכונים לחודשי ההקמה, ובעתיד (כשבית הספר יעבור למקום הקבע-הזמני שלו במתחם פוריה) – האתגרים יתעדכנו

• נוער בכאוס
  חשש שהתנהגויות של הנוער במצבי הסיכון יהפכו לקבועות בטווח הקצר והארוך. ילדים ונוער המפונים מביתם לטווח ארוך ולא ידוע, קצת דומים לילדי מהגרים – סמכות הורית מורכבת, סמכות מורית מורכבת, מחסור בכוח אדם ותפיסת עבודה לתקופת החירום עם נוער בסיכון.
  היום שאחרי – חשש מחזרה מהירה לשגרה ללא התאמות למציאות.
• פדגוגיה בחירום
  כיתות גדולות עם פערים מובנים ברקע וברמה לימודית.
  חוסר בכוח אדם קבוע
  התמודדות אישית של אנשי הצוות עם אתגרי השעה.
  בניית פדגוגיה מבוססת קשר אישי ואיך מייצרים נוכחות ב”כאן ועכשיו”
  כיתות גדולות עם פערים מובנים ברקע האישי וברמה לימודית
  למי מחוייבים המורים? לבית הספר המקורי? אלינו? (תפיסה וגישה, תנאי העסקה)
  תשתיות לא קיימות, בנייה תוך כדי תנועה (תפקידים, מבנה יום, יחסים ועוד)
• אחריות רשות מקומית בין מפונה לקולטת
  היעדר הגדרת אחריות וסמכות ברורה של המועצות המקומיות ביחס לבית הספר.
  השקעת משאבים ניהוליים רבים בממשק הבין רשותי ותפיסת האחריות.
• חסמים בירוקרטיים וחוסר גמישות תקציבית
  היעדר תקינה ומשכורות לאנשי צוות מחוץ למערכת.
  מבנה שמתנהל בחוסר ודאות עצומה.
  בית ספר ללא תקציב כלל והצורך לגייס משאבים ללא הרף.

משהו שאשמח להיעזר בו ברשת
בקצרה: בניה מחדש של כל המערך הבירוקרטי וניהול דאטה מסודר.
ובפירוט: ההרגלים שהרגילו אותנו לבירוקרטיה ארוכה ומייגעת מקשה מאוד על בעלי התפקידים לפרוץ את הגבול ולפתוח חסמים במהירות וביעילות. גם החוסר בדאטה מסודר של מפונים גורם לנו כל הזמן לחפש איפה אנשים נמצאים ואיך מגיעים אליהם.

תמונה שמקפת את העשייה שלי בימים אלו
כך נראית הפסקה אצלנו: תלמידים מכל מיני בתי ספר, משקי הוראה של חיל חינוך, מורים שמפונים בעצמם ועוד..