קצת עליי
יובל אוליבסטון, נשוי לחני ואבא לאיתן וגפן (19), יונדב (16), שיר ונגה (13). גר בניר גלים ליד אשדוד, בוגר אדוות ד’. סגן יו”ר המזכירות הפדגוגית ומנהל אגף א’ לפיתוח פדגוגי במשרד החינוך, ובזמני הפנוי רב מחתן בארגון רבני צהר.

מה אני עושה בתפקיד שלי בימי שגרה?
המזכירות הפדגוגית אחראית על עיצוב מדיניות הלמידה, ההוראה וההערכה של תחומי הדעת השונים. כסגן יו”ר וכמנהל אגף הרוחב במזה”פ, אני ממונה על מגוון הנושאים המשותפים לכלל תחומי הדעת השונים כגון מודלים ותשתיות של פיתוח מקצועי של מורים, חדשנות פדגוגית, תכניות לימודים, פיתוח תוכן באמצעות ספקים וכן התאמות מגזריות שונות כגון פדגוגיה דיגיטלית בחברה הערבית, התאמות למגזר החרדי, הדרוזי, חינוך כנסייתי ועוד. 

האתגר / הקושי הכי גדול שלי כרגע
תסלחו לי על הכנות אבל אם כבר קיבלתי במה, אני מנצל אותה ואהיה קצת מריר: בימים אלה אני לא תמיד גאה להיות חלק מהשירות הציבורי במדינת ישראל. הקושי הכי גדול הוא לקום בבוקר עם תחושת אכזבה מהשירות הציבורי ומהתפקוד שלנו בו בחודשיים האחרונים. למרות שעובדי משרד החינוך עובדים במסירות בלי סוף ולמרות שבתוך הכאוס הגדול הצלחנו לקדם מענים ייחודים ומותאמים למציאות המורכבת ולאוכלוסיות השונות – עדיין מתסכל מאוד להיפגש מדי יום במערכת הסבוכה שלנו (שיש לה חשיבות בפני עצמה, אבל יכולה גם להקשות מאוד כשצריך להתגמש) ולהבין את המחיר היקר של הכבדות הזו עבור מערכת החינוך בפרט ועבור מדינת ישראל בכלל.

משהו שעבד / עובד לי טוב בימים אלו, מבחינה מקצועית
חיבור בין אנשים. היכולת להיפגש עם בעלי תפקידים שונים בשטח ובמטה ולבסס את העבודה המקצועית על אמון, קשר אישי ושותפות אמת – זה המפתח. הרי אי אפשר אחרת, וזה בולט עוד הרבה יותר בתקופה האחרונה – בלי זה אין יכולת לקדם את עולם החינוך.

מה נותן לי כוחות?
הצוות המופלא שלי – שעושים ועושות מעל ומעבר בכל אתגר ומשימה כדי לקדם את כל מה שאפשר ולתת למורים ולתלמידים מענה/תכנית/סיוע בכל תחום בהתאם לבקשה ולצורך של כל אחד ואחת.

תמונה שמשקפת את העשייה שלי בימים אלו
טוב, במקרה שלי זו תמונה ממש משעממת: התמונה שלי נשארת זהה, מה שמשתנה מדי שעה אלו הריבועים שנושקים לריבוע שלי בפגישת זום…

משהו שאשמח להיעזר ברשת
הקשבה אמיתית וקידום שיח כנה ופתוח בין האוכלוסיות השונות בחברה הישראלית. השנה הקרובה כנראה תעמיד אותנו באתגרים חברתיים שלא הכרנו כמוהם, והבסיס המשותף שלנו עדיין לא מספיק יציב כדי לצלוח בקלות את האתגרים שעומדים בפנינו.