משפט עליי
אדורה אלעיס דביט- מתגוררת ברמלה, בת הזוג של ג’ליל, אמא לנאדיה ותיאוסמיר וסוכר הכלבה.

מה אני עושה בתפקיד שלי בימי שגרה?
מנהלת תחום החינוך במטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת 105, חברה בהנהלת מטה השירות הפסיכולוגי הייעוצי של משרד החינוך.

במה אני מתעסקת בימים אלו?
לצערנו, הצורך בהגנה על ילדים ובני נוער ברשת, נדרשת במיוחד גם בעתות המלחמה. לצד המשימה הלאומית החשובה הזו שנעשית ע”י הצוות שלי וע”י שותפים ממשרדי ממשלה נוספים, אני שותפה לפיתוח ולמתן מענים של השירות הפסיכולוגי הייעוצי למערכת החינוך של החברה הערבית ושל בתי ספר מעורבים.

משהו שעבד / עובד לי טוב בימים אלו
הידוק והעמקת העבודה המשותפת עם שותפים מתוך משרד החינוך, מהמחוזות, הרשויות, הקהילות והארגונים השונים. הנגשת והתאמת ידע פסיכולוגי, רגשי ומקצועי לצוותים, הורים ותלמידים בחברה הערבית.

מה נותן לי כוחות?
לפני יומיים, פגש אותי שוטר שבא לביקור במוקד 105, עבר ליד המשרד שלי ובקש להיכנס. אמר שהוא רוצה רק לדבר איתי, שיחת חולין ולהנות קצת מחום אנושי. עזבתי את כל המשימות שלי באותו רגע והקשבתי לו קשב רב, חייכתי והצעתי לו קפה. בסוף השיחה הוא הודה על המפגש האנושי הנעים והבלתי אמצעי. סיפר לי שהוא מתחילת המלחמה משרת במחנה שורה והתגעגע קצת למגע אנושי ושמח מאוד שפגש אותי. זו הייתה שיחה של שני בני אנוש, שאפשרו לעצמם לרגע מרחב של קרבה אנושית תומכת. מפגש שמייצג אותי כאישה ערביה שמאמינה בכל ליבה באנושיות ומנסה לייצר איים של שפיות.

האתגר / הקושי הכי גדול שלי כרגע
לשמור על מרחב חיים אישי ומקצועי משותף ומוגן ליהודים וערבים יחד. לשמור ולחזק את השותפות המקצועית עם שאר משרדי הממשלה השותפים ב105.

משהו שאשמח להעזר ברשת
לחזק ולהתחזק עם שאר שותפים וליצור חיבורים עם הקהילות השונות. לטפח מרחב משותף של שיח יהודי ערבי גם בזמן מתח וקונפליקט כדי לחזק חוסן קהילתי ולאומי.